משנה תורה, מצוות לא תעשה קצ״ח

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

198 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מאכול דברים שיש בהם תערובת חמץ ואע"פ שאינן לחם כגון המורייס והכותח והשכר והדומה להם, והוא אמרו כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי יכול יהיו חייבין עליהן כרת תלמוד לומר כי כל אוכל חמץ ונכרתה. מה חמץ מיוחד שהוא מין חמץ גמור יצאו אלו שאינן חמץ גמור ולמה באו לעבור עליהן בלא תעשה. וכבר התבאר בפסחים שענין היותם אסורים ומוזהר מאכילתם לא נתחייב באכילתם מלקות אלא אם היה בהן כזית חמץ בכדי אכילת פרס, אמנם אם היה בהן עירוב חמץ פחות מזה השיעור אין חייבים על אכילתן מלקות. שם, שם:

198 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חָמֵץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִקַּר הַדָּבָר חָמֵץ, כְּגוֹן כּוּתָח הַבַּבְלִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: שמות יב:כ כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ. וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פסחים מג, א שֶׁעִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה יוֹרֶה בָּזֶה, שֶׁכָּךְ קִבְּלוּ הַפֵּרוּשׁ בּוֹ. וְדַעַת הָרַמְבָּ"ם ז"ל, סהמ"צ ל"ת קצח שֶׁאִם יֵשׁ בְּמַאֲכָלִים אֵלּוּ כַּזַּיִת חָמֵץ בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּלָאו, כְּלוֹמַר לְמַלְקוּת אֲבָל לֹא לְכָרֵת, מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְעָרֵב בְּרֹב. וְאִם לֹא יִהְיֶה בָּהֶם כַּזַּיִת חָמֵץ בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, לֹא יִהְיֶה בּוֹ מַלְקוּת, אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, וְכֵן כָּתוּב בְּחִבּוּרוֹ הַגָּדוֹל. חמו"מ פ"א ה"ו. וְאִם כֵּן לְדַעְתּוֹ יָבֹא הַלָּאו זֶה דְּכָל מַחְמֶצֶת לְהֵיכָא שֶׁנִּתְעָרֵב כַּזַּיִת חָמֵץ בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ לָאו. כְּלוֹמַר מַלְקוּת וְלֹא כָּרֵת. וְהָרַמְבָּ"ן ז"ל כָּתַב בסהמ"צ שם הֵפֶךְ מִזֶּה וְאָמַר, שֶׁהַלָּאו הַזֶּה אֵינֶנּוּ נֶחְשָׁב בִּכְלַל הַלָּאוִין, אֶלָּא שֶׁהוּא מִן הַלָּאוִין הָרַבִּים שֶׁבָּא בֶּחָמֵץ וּבַשְּׂאוֹר. וְזֶה הַלָּאו בָּא לְהוֹרוֹת עַל מָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בַּגְּמָרָא פסחים כח, ב אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּתְחַמֵּץ מֵאֵלָיו, חִמְּצוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל מַחְמֶצֶת. אֲבָל בְּעִנְיַן חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב, כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס בָּזֶה אֵין צָרִיךְ לָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דַּהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הוּא בְּעַיִן וְיֵשׁ בּוֹ כָּרֵת. כְּמוֹ בְּכָל חָמֵץ שֶׁהוּא בְּעַיִן. וְאִם לֹא יִהְיֶה בַּתַּעֲרֹבֶת כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, הָאוֹכְלוֹ פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר, שֶׁהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ שם מג עַל חָמֵץ דָּגָן גָּמוּר עָנוּשׁ כָּרֵת. וְכָל שֶׁהוּא כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, דָּגָן גָּמוּר נִקְרָא, וְעַל עֵרוּבוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וְלֹא כְּלוּם. וּדְלָא כְּר' אֱלִיעֶזֶר דִּפְלִיג עֲלַיְהוּ בַּגְּמָרָא וְאָמַר עַל עֵרוּבוֹ בְּלָאו. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּשְׂאוֹר. וְאוּלָם לְחַזֵּק הַדָּבָר בְּלִבֵּנוּ, הִרְחִיקַתְנוּ הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן הַדְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ בְּאִסּוּר זֶה, מָה הֵן, וּמָה שְׁמָם, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בִּפְסָחִים מב, א א"ח תמ"ו. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ לוֹקֶה, וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אֲבָל אֵין בּוֹ כָּרֵת. לְדַעַת הָרַמְבָּ"ם ז"ל וּלְדַעַת הָרַמְבָּ"ן ז"ל יֵשׁ בּוֹ כָּרֵת. וְאִם אֵין בּוֹ כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אֵין בּוֹ חִיּוּב מַלְקוּת, אֶלָּא דִּינוֹ כְּדִין חֲצִי שִׁעוּר שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וּבָזֶה יוֹדוּ שְׁנֵיהֶם ז"ל.

1 שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר "כל מחמצת, לא תאכלו" שמות יב,כ.